"הסולידריות בעם מורגשת גם בקבינה. לא שומעים היום תלונות מנוסעים"

הישראלים, מה לעשות, מרבים להתלונן, גם בטיסות: על הנוסע מלפנים שהוריד את המשענת וגזל להם את המרחב האישי, על המושב שמאוד רצו ולא קיבלו (כיסא אמצעי במקום חלון) וכיו"ב. אלא שמאז השבת הארורה ב-7 באוקטובר, מהפך בחברות תעופה המדווחות שמאז האירועים הקשים, שומעים בטיסות הרבה פחות תלונות מצד נוסעים.

"הסולידריות בעם, מורגשת והרוח הישראלית מהדהדת מאוד חזק גם בקבינה", אומרת לפספורטניוז עינבל דינאי, הדיילת הראשית של אל על. 

מה זה אומר הלכה למעשה?

"זה אומר שנוסעים אומרים לנו תודה הרבה יותר מהרגיל. הם מבינים את גודל השעה. הם מבינים שזה לא מובן מאליו שיש חברת תעופה כחול-לבן שאפשר לטוס איתה בזמן שרוב החברות הזרות הפסיקו לטוס לישראל וממנה. באנשים יש היום יותר נדיבות וסובלנות".

האירועים הנוראיים של ה-7 באוקטובר הכניסו אנשים לפרופורציות?

"כן. תלונות כאלה ואחרות נראות בימים אלה פחות חשובות. האירועים הקשים הכניסו פרופורציות לחיים. נוסעים רואים את מה שחשוב באמת. אנחנו בתקופה אחרת. מעצם זה שאני טס עם אנשים שהם העם שלי, יש יותר סובלנות".

האם הדברים האלה באים לידי ביטוי גם בסקרי שביעות רצון שעשיתם בתקופה האחרונה?

"אחרי כל טיסה נשלח לנוסע סקר שבודק את שביעות הרצון שלו מהטיסה, ופה אנחנו רואים עלייה דרמטית של עשרות אחוזים בשביעות הרצון הקשורה קשר ישיר לסולידריות עליה דיברתי".

האם הדיילים.ות תודרכו לגלות רגישות יתר בתקופה זו?

אנחנו מקבלים הרבה מכתבי שבח על חווית השירות בטיסות שלנו. על הנוכחות והרגישות של הצוותים. היתרון הגדול של אל על הן העוצמות האנושיות שלנו. זאת תקופה שבה לרגשות יש מקום מרכזי לחוויית החיים ומתוך זה נוצרות אינטראקציות עם נוסעים, שרואים ומרגישים אותם".

האם דיילים מדווחים על נוסעים יותר חרדתיים בימים אלה מהרגיל?

"לא חווים חרדה חריגה מצד נוסעים. כמו בשגרה. אגב, בתחילת המלחמה עשינו לדיילים שיחות זום עם אנשי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה לתת לצוותים שלנו כלים להתמודד עם כל מיני מצבים של נוסעים כאלה ואחרים".

ומה עם הדיילים עצמם?

"עבודה של דייל דורשת חוסן פיזי, רגשי ונפשי לצד ערנות מאוד גדולה כל הזמן. כשקורה כזה אירוע מאג'ורי, הדעת מוסחת. ולהיות מסוגל לאסוף את עצמך לתפקיד, זה לא מובן מאליו. התחושה של הדיילים הייתה שהם נקראים לדגל כי אל על היא סמל לאומי. הרגשנו שזה המילואים שלנו, לקחת חלק במאמץ של ישראל ולסייע לכל מי שצריך להגיע ולצאת ולשמור על שמייים פתוחים. המטרה הזאת עזרה לנו להתגייס ולעשות את העבודה שלנו".

צילום: דוברות אל על

"מתוך 1,400 דילים ודיילות, כמאה מגויסים למילואים. גברים ונשים. כל השאר עובדים בנפח פעילות גבוה. למרות שאנחנו בעונת הלואו סיזן של החורף, אנחנו עובדים כמו בהיי סיזן של הקיץ. יש לנו 90 ומשהו אחוזי תפוסה וכל הזמן מתווספות עוד ועוד טיסות. יותר תדירויות למשל לצפון אמריקה וחזרה ליעדים שהפסקנו לטוס אליהם בתחילת המלחמה כמו פוקט ודובאי ובקרוב נחזור גם לטוקיו. הביקושים גבוהים".

מהו תמהיל הנוסעים שלכם כיום?

"בתחילת המלחמה טסו בעיקר אנשי עסקים וכאלה עם צווי 8, כיום רבים טסים לטיסות התאווררות מהמצב. מצד שני, הטיסות שלנו מלאות גם בכאלה שמגיעים לישראל מתוך סולידריות, תמיכה ועידוד".

את מאמינה שהנוסעים יזכרו את כל זה וימשיכו לטוס אל על גם אחרי שהחברות התעופה הזרות יחזרו לפעילות רגילה בנתב"ג?

"העובדה שנוסע מרגיש שאנחנו נמצאים עבורו עם כל הלב והיחס החם ושהוא יכול לסמוך עלינו שניקח אותו בכל מצב, גם בזמן מלחמה כמו בזמן מגפה (קורונה), אני מאמינה שזה ישאיר אצלנו את הנוסעים. הרבה מאוד מהנוסעים שלא הכירו את אל על כי נהגו לטוס בחברות לגסי אחרות, אומרים לנו שימשיכו לטוס איתנו".